תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "
חוק הפלת"ד").
רקע כללי
1. התובע יליד 1/9/1987, נפגע בתאונת דרכים ביום 7/6/2009, כאשר נהג על קטנוע ורכב צד ג' פגע בו. ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח שערי צדק, שם אובחנו אצלו פצע קריעה עמוק בשוק שמאלית תחתונה, שבר בשורש כף יד שמאל, שורש כף יד ימין עם שברים קטנים ושפשופים. ידו של התובע גובסה והפצע ברגל השמאלית נתפר ונחבש.
הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הקטנוע שבו נהג התובע בזמן התאונה.
אין מחלוקת בשאלת האחריות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצויים המגיעים לתובע.
הנכות הרפואית
2. התובע נבדק על ידי מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר עופר אלישוב. בחוות דעתו מציין ד"ר אלישוב כי התובע סבל מחבלות בשורשי כפות ידיו, שוק שמאל מרוחקת, ברך שמאל, שוק ימין.
עוד מציין ד"ר אלישוב כי, כעת מצבו של התובע סופי עם הפרעה גבולית בשורש כף יד שמאל ותלונות על צלקות. ד"ר אלישוב העריך כי התובע היה באי-כושר מלא לתקופה מ- 7/6/2009 עד 10/9/2009; נכות זמנית בשיעור 25% מ- 11/9/2009 עד 31/12/2009; נכות זמנית בשיעור 10% מ- 1/1/2010 עד 30.4.2010. לאחר מכן, נכות צמיתה בשיעור 2.5% בגין התלונות וההפרעות הגבוליות בשורשי כפות ידיים, בעיקר שמאל, ו- 1% בגין הצלקות. סה"כ נכות צמיתה 3.5% עקב התאונה.
3. ד"ר אלישוב הוזמן לחקירה על חוות דעתו על ידי ב"כ התובע. במהלך חקירתו מסר ד"ר אלישוב כי הנכות בגין הצלקות נקבעה בעיקר בגין כיעור ולא בגין רגישות או כאב; הוא מסר כי התובע לא התלונן בפניו על גרד בצלקת (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 14).
ד"ר אלישוב אישר כי הפצע בקרסול הגיע עד העצם (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 5). כן אישר ד"ר אלישוב כי מהחומר הרפואי ישנן תלונות על רגישות וגרד בצלקות באזור התפרים (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 18-19); הוא גם אישר כי מצא נפיחות קלה בברך שמאל וכי הדבר מעיד שהיתה לתובע איזו חבלה (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 11-15). ד"ר אלישוב אף אישר כי התובע התלונן על כאב בברך שמאל אצל הרופאים לאורך הזמן (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 23-24); הוא אף אישר בחקירתו כי הברך השמאלית של התובע שונה במידת מה מברך של אדם בריא, אך לא עד כדי הפרעה תפקודית המצדיקה הענקת נכות (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 18-20).
כשנשאל ד"ר אלישוב אם יש בעיה בברך השמאלית של התובע, הוא השיב: "
אמרתי שייתכן" (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1-2); כשנשאל אם יש אפשרות לקבוע לתובע נכות בגין הממצאים בברך, הוא השיב: "
אולי יש לו שם משהו, אבל אין לנו נתונים. נכות רפואית קשה מאד לקבוע באחוזים..." (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 21 ).
כשנשאל ד"ר אלישוב אם ייתכן שהתאונה גרמה גם להגבלת תנועה ביד ימין הוא השיב: "
ייתכן" (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 27-28); הוא אישר כי בשני השורשים של כפות הידיים היו שברים; כשנשאל אם מצב שורשי כפות הידיים של התובע שונה ממצב של אדם בריא, הוא השיב: "
בשורש כף יד שמאל כן, בימין, אולי, לא בטוח". (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 26-28).
4. ב"כ התובע מבקש שבית המשפט יתערב בקביעתו של ד"ר אלישוב ויקבע לתובע נכות רפואית בשיעור 10%. לטענתו, ד"ר אלישוב אישר בחקירתו כי מצב הברך של התובע שונה מברך של אדם בריא, אולם לא קבע נכות משום שלדעתו אין בכך הפרעה תפקודית שמצדיקה נכות, וזאת למרות שקביעת הנכות התפקודית היא מסמכותו של בית המשפט.
ב"כ התובע ממשיך וטוען כי, ד"ר אלישוב אישר בחקירתו קיומה של מגבלה ביד ימין של התובע, אולם לא קבע נכות בגין מגבלה זו; המומחה אישר שהצלקת שנגרמה לתובע היא צלקת עמוקה ולא קלה, אך קבע את הנכות רק בגין מידת הכיעור לפי הערכתו הסובייקטיבית, מבלי להתייחס לרגישות והכאב שהצלקת גורמת לתובע.
5. ב"כ הנתבעת כופר בטענות התובע. לטענתו, התובע נמנע עד היום מלהעמיד עצמו לבדיקה בפני ועדה רפואית של המוסד לבטוח לאומי, למרות שמדובר בתאונת עבודה בשירות המעביד.
ב"כ הנתבעת ממשיך וטוען כי, ד"ר אלישוב עמד על חוות דעתו במהלך חקירתו ואף נוצר רושם מהחקירה שחוות דעתו עשתה חסד עם התובע.
6. על פי הפסיקה, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בענייני רפואה שלגביהם ניתנו חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט. ראו: ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (מיום 24/11/05, בפסקה 6). עם זאת, נקבע כי: "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה", כאשר אלה מבוססות על הידע והמומחיות של המומחה בתחום עיסוקו (ע"א 9598/
05 ממן נ' המגן (מיום 28/3/07, בפסקה 7).
בענייננו, סבורני כי הדברים שנמסרו במהלך חקירתו של ד"ר אלישוב, שהובאו לעיל, מעלים כי הוא נקט בגישה מצמצמת במידת מה בהערכת נכותו של התובע, וכי קיים סיכוי שמומחה אחר היה קובע לתובע נכות רפואית גבוהה יותר מזו שנקבעה על ידי ד"ר אלישוב; ואולם לא ניתן לקבוע כי גישתו של ד"ר אלישוב מוטעית, או חורגת במידה קיצונית ממתחם הסבירות, באופן שמצדיק התערבות בית המשפט בקביעותיו; זאת, גם מן הטעם שבית המשפט יכול להתייחס להשלכה התפקודית האפשרית של פגיעת התובע על פי התרשמותו מאופי פגיעתו של התובע, קביעות המומחה בחוות דעתו ובמהלך חקירתו בבית המשפט, ועדותו של התובע, ולייחס לדברים אלה את המשקל המתבקש בהערכת שיעור הפיצויים שיש לפסוק לתובע.
שיעור הפיצויים